הטור הבא מוקדש באהבה למשפחות הקשישים.

קוראים לי גילה, אני בת 45 ,נשואה, אם לשלושה ילדים ועובדת במשרה מלאה. יש לי אימא בת 82. אני מדברת עם אימי מס' פעמים ביום, ומגיעה לביתה כמעט בכל ערב על מנת לבדוק שהכול בסדר איתה. בימי שישי, אני מנקה עבורה ומבשלת. חוסר היכולת שלי לספק את כל צרכיה של אימי, מעורר בי תחושת אשמה. אינני יודעת מדוע נצבר בי גם כעס רב כל כך והרי זאת חובתי אליה כבת. אני נתמכת במחשבה כי, בכל משבר שחוויתי בחיי מצאתי בעבר הזדמנות לעבוד על נושאים פנימיים.

בקשר שלנו עם הורינו ישנם 3 שלבים בנפרדות: בילדות, בהתבגרות ובגיל העמידה.
ישנן משפחות בהן מתקיימות מערכות יחסים מורכבות שאינן מאפשרות התפתחות ובגרות נורמטיבית. על כן, חשיבות רבה להיפרדות ממשפחת המקור לצרכי התפתחות אינדיבידואליים.

אני מתחילה להבין שהיותי עסוקה בדאגה תמידית לאימי מצביעה על צרכים בסיסיים לא פתורים בנפרדות ממנה. אני בת 45 ומעולם לא שחררתי לגמרי את דמותה של אימי מחיי, וגם היא לא שחררה אותי.
לעיתים הנפרדות כל כך מאיימת על ההורה המזדקן, כיוון שמבחינה מסוימת היא גורמת לו לחוש שהפרידה מילדיו היא פרידה מעצמו. ההורה רואה את ילדו בתוכו, וההורה צריך את עצמו כל כך שאינו רוצה להיפרד.

"על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב, כד).
אין במשפט זה בכדי לסתור כיבוד אב ואם, אך לצד הסיוע להורה המזדקן, ישנה חשיבות ליצירת נפרדות פסיכולוגית וגיאוגרפית באמצעות הצבת גבולות ברורים והתמקדות במשפחה הגרעינית.

איך יוצרים קופסא שחורה, נעולה היטב ומותירים אותה הרחק מאחור?

  1. הבעה רגשית הדרגתית וגלויה- מבוססת בעיקר על יחסי אמון, וייחוס כוונות חיוביות לאחר. הבעה רגשית מצריכה חשיפה, החשיפה משחררת מטענים ומחזקת את תחושת הנורמאליות.
  2. התמודדות עם הבושה ועם האשמה- משפחתי איננה מושלמת, יש בה פגמים. הכרה בתחושת האשמה על חוסר היכולת לשמש כבת טובה.
  3. התמודדות עם האתגר שבהפנמת אי היחסים האידיאליים- הכרה במגוון הרגשות שעולים, וקבלת פרספקטיבה ריאלית יותר באשר למערכות היחסים עם הורינו.
  4. ראייה מציאותית- הבנה שהעזרה שאנו יכולים להגיש היא מוגבלת.
  5. אבל על המשאלות ועל הציפיות להשיג מערכת יחסים אידיאלית עם ההורה.
  6. בניית הערך העצמי- טיפול אידיאלי בהורה, לאו דווקא נותן תוקף כאדם, ומסייע בבניית הדימוי העצמי.
    משימה מרכזית היא ההבנה שלעיתים דרישותיהם הקונקרטיות של הורים הן סמליות, ולאו דווקא משימות שיש למלא במידיות. חתירה להשגת תחושה פנימית של עצמאות המביאה את האדם לידי יכולת להעריך את עצמו, בלא להזדקק לאישור הסביבה.
  7. קבלה עצמית וקבלת העבר שלי- עיבוד האבל על אובדן ותנועה לעבר קבלה עצמית.
    יש שיציבו לעצמם מטרות ורף גבוה שקשה להשיגו, ייתכן, ויהיו אלו פחות מרוצים בהצגת עצמם וחייהם. כמו כן, ייטו להיות ביקורתיים כלפי הסביבה, לאור הדרישות הגבוהות שמציבים לעצמם והקושי ליישמן. אדם בעל דימוי עצמי חיובי מקבל את עצמו,מעריך את הישגיו, ואת החלקים המוצלחים באישיותו ובחייו. אדם שכזה ייצור קשרים חברתיים בצורה אסרטיבית ופחות מרצה או מפצה.

כאשר לא נוצרה נפרדות בריאה מההורה בילדות ובתהליך ההתבגרות, יחזור על עצמו הנושא בגיל העמידה. המשבר הזה חייב לבוא לידי פיתרון היות והוא מתלווה להבנה שהחיים הם סופיים ושזוהי ההזדמנות האחרונה לפתור נושאי חיים קדומים שנותרו פתוחים, ובניהם פנטזיות של ציפיות קודמות.

איחולים לבביים לילד שבנו, ליישום חלקי אך מספק של מילות השיר:

"אני חבר בחברת עצמי, רואה תמונות בעיני רוחי, רואה אותי תאמינו לי שטוב לי בחברת עצמי…" (אפרים שמיר)