עת לידת בני בכורי, נועם…
היה זה בדיוק לפני כשלוש שנים. רגע של אושר עילאי שנצרב בזיכרון לנצח. לאחר הלידה, הגיעה הציפייה לשוב הביתה, לשגרה. ללמוד להתנהל בתוך המצב החדש.
ואז… צהבת! צהבת שנמשכה לא פחות ולא יותר 12 ימים. אני מסרבת להשתחרר הביתה מבית החולים וממתינה עם פלא הבריאה הקטן מתחת למכונת הפוטותרפיה עד לרגע השחרור המיוחל.

למרות היותי מוקפת אנשים, חוויתי רגעי בדידות עמוקים בשניים עשר הימים האלו. כשקר מאוד הגוף מזרים דם לאיברים חיוניים, ומצמצם את הזרימה לאיברים שפחות קריטיים לתפקודנו.
כאשר חווים אשפוז ממושך, המצב דומה: החיים מתנהלים בממד הפרקטי והרגש נדחק למקום צדדי, עד יעבור זעם.

לפני כשנתיים נכנס תיקון לחוק הסיעוד. החוק החדש מאפשר למטפלת ללוות את הקשיש גם מעבר לגבולות ביתו בלבד, ולהגיע מידי יום לביה"ח במקרים של אשפוז.
הליווי ניתן למשך 14 ימים רצופים מיום אשפוזו. במידה והשתחרר הקשיש לביתו ואושפז מחדש, ייספרו מחדש 14 ימי זכאות לעזרת מטפלת.

התיקון בחוק מבורך – למרות היותו של הקשיש מטופל ע"י צוות רפואי בביה"ח, ניתנת הכרה גם לחוויה הרגשית. המטפלת כמלווה עונה על הצורך בהפגת הבדידות, בוונטילציה רגשית שהרי גוף ונפש אחד הם. לעיתים, מוטב שהסיוע יוגש מגורם "חיצוני". קשרים משפחתיים הם עניין מורכב והמורכבות שלהם מתחדדת במצבי קיצון לטוב ולרע. עזרת המטפלת, מעניקה פנאי לבני המשפחה הסובבים את הקשיש להתארגנות מחדש ואגירת כוחות.

חברת אתגר מפעילה רשת סניפים בפריסה ארצית, כך שבמידה וקשיש אושפז בביה"ח המרוחק גאוגרפיית מביתו, קיימת גם האופציה לצוות אליו מטפלת מוסמכת מהסניף הסמוך לאותו ביה"ח. ישנם קשישים שמחליטים שדי להם בטיפול הרפואי והתמיכה המשפחתית הניתנת בעת האשפוז. במקרים כאלו תוספת שעות הטיפול אותה צבר הקשיש במהלך האשפוז, תינתן לו עם חזרתו הביתה עד לסיומו של אותו חודש קלנדרי. לכולם אאחל בריאות איתנה וחזרה לשגרה מוקפת אוהבים.