הנצחה מלשון נצח, כתיבה היא דרך אחת מיני רבות, לשזור בחיינו את זכרו של אדם יקר שאינו נמצא עוד עימנו. השיר הבא נכתב לפני כשנים עשר שנים, בטרם ידעתי שאהפוך ביום מין הימים לעו"ס בחברת אתגר.
באותה עת, כתבתי בעיקר על מנת להתמודד עם מותו של סבי ז"ל, ועם החשש לאבד את סבתי היקרה.

סבי עליו השלום

וישב ממעל ויהרהר האם שיח ושיג להם?
אב גדול אייכה? כנוטר יושב במרומים
עיניו יינתנו בנו בדרכינו ובעינינו
מבטו נוגה. עוטה יגון קודר. היכן המה?

אנוכי הוא זה האב הרחמן, וענותי בשמחת בגרותם
בניי יושבים כאן לצידי, ומלמטה להם הברכה כי נקטפו באיבם
היכן אני? נחבאתי אל הכלים. מליבם נסתרתי.
ברכוני! תהיי נשמתי צרורה בצרור החיים!
ברכוני! כי נעלמתי ועבים עבים כיסוני

סבי, מליבי אין זה משתה. חקוק אתה כלוחות הברית.
ובידי עוד נותר יומני הקט, ובו תמונתך, ושמי בשמך אהבה.
וגם לה לסבתא מחכה בדממת עולם חלקת אדמה לצידך.
וביום קר ואפור תנוח היא כקרן שמש בחיקך.
ובתחתי הארץ, יוותר שוב אותו העצב, ותיוותר אותה היראה.
ובשל קרבתו של הזמן, יכאבו הם בליבי כפצעים שסירבו להגליד, וידממו שוב כפל כפליים.

חברת אתגר הינה חברה בעלת בסיס ערכי איתן, ממנו נגזרות מרבית פעולותיה.
החברה מתעדת בכתב, מזה שנים את סיפורי חייהם, של קשישים ברחבי הארץ.
אני שמחה שנפלה בידי הזכות לתרום את חלקי במעגל האהבה הגדול לקשישים, לספר ולהנציח.
המילה הכתובה לעד נשארת, ניתן לחזור, לנגוע בה, לספוג אותה ולהתמלא.